נכתב ע"י עו"ד ונוטריון מני קורן העוסק בדיני מקרקעין ובמיסוי מקרקעין

​

המדריך לפירוק שיתוף במקרקעין

מדריך מעשי ומעמיק לדין הכללי, לתקנות, לפסיקה המנחה ולטקטיקה המשפטית

 

פירוק שיתוף במקרקעין הוא אחד ההליכים המרכזיים, השכיחים והמורכבים ביותר בעולם דיני הקניין, המקרקעין, התכנון והבנייה ודיני המשפחה בישראל. הליך זה נועד להביא לסיומו מצב של בעלות משותפת בלתי מסוימת ("מושע"), ולפתור סכסוכים קנייניים, מסחריים ומשפחתיים המונעים ניצול יעיל של מקרקעין. להלן ניתוח משפטי נרחב ומעמיק של כלל ההיבטים הנורמטיביים, הפרוצדורליים והטקטיים הנוגעים לתחום.

​

התשתית הנורמטיבית ועקרונות היסוד בדין הישראלי

נקודת המוצא של המחוקק הישראלי, כפי שנוסחה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, היא מתן זכות לכל שותף במקרקעין, לדרוש את פירוק השיתוף "בכל עת". תפיסת היסוד הכלכלית-משפטית העומדת בבסיס הוראה זו רואה בבעלות משותפת בלתי מסוימת ("מושע") מצב ארעי, בלתי יעיל ומקור מתמיד לסכסוכים. המשפט הישראלי מעדיף באופן מובהק את חיסול השיתוף כדי לאפשר ניצול מיטבי ופיתוח כלכלי של המקרקעין, מתוך תפיסה כי שותפות שנכפתה על צדדים פוגעת בזכות הקניין שלהם.

 

כדי לתקף תפיסה זו, החמיר המחוקק ביחס להסכמים המנסים להגביל את הזכות לפירוק. סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין קובע כי גם אם חתמו השותפים על הסכם שיתוף המתנה, מגביל או שולל לחלוטין את הזכות לדרוש את פירוק השיתוף, בית המשפט מוסמך להורות על הפירוק בחלוף שלוש שנים בלבד מיום כריתת ההסכם, אם ראה הדבר לצודק בנסיבות העניין. הוראה זו קוגנטית בעיקרה ומטרתה למנוע כבילה של פירוק השיתוף מקרקעין לתקופות ממושכות.

 

המקורות הנורמטיביים המרכזיים המסדירים את תחום פירוק השיתוף כוללים:

​

• חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969: סעיפים 37–45 המסדירים את הזכות לפירוק, דרכי הפירוק והיררכיית הביצוע. 

• חוק הירושה, תשכ"ה-1965: סעיף 113 המנהיג הסדר ספציפי לחלוקת נכסי עזבון בין יורשים. 

• חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: סעיף 51(א)(3) המגדיר את הסמכות העניינית. 

• חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995: סעיף 1(2) המקנה סמכות ייחודית בסכסוכים משפחתיים. 

• חוק המיטלטלין, תשל"א-1971: סעיף 10 המחיל את מנגנון הפירוק על זכויות חוזיות לא רשומות. 

• חוק המכר, תשכ"ח-1968: סעיף 34 (תקנת השוק במכר על ידי רשות) המנקה את הנכס משיעבודים במכירה ע"י כונס. 

• חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018: סעיף 229 המנהיג מהפך ביחס לדירת מגורים של חייב.

 

הסמכות העניינית וערכאות השיפוט – היכן מגישים תביעה לפירוק שיתוף?

קביעת הערכאה השיפוטית המוסמכת לדון בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אינה נגזרת אך ורק משווי הנכס, אלא מושפעת באופן מכריע מסטטוס הרישום של המקרקעין בפנקסי המקרקעין (הטאבו) ומזהות הצדדים לסכסוך.

בית משפט השלום

כאשר מדובר במקרקעין הרשומים בפנקסי המקרקעין (טאבו), קובע סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי הסמכות העניינית הבלעדית מוקנית לבית משפט השלום. סמכות זו היא סמכות ייחודית הנובעת מסוג התביעה ("חזקה ושימוש במקרקעין וחלוקתם"), והיא חלה ללא קשר לשוויו הכלכלי של הנכס – בין אם מדובר במגרש בשווי מאות אלפי שקלים ובין אם מדובר במתחם מסחרי בשווי מאות מיליוני שקלים.

​

בית המשפט לענייני משפחה

סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה גוברת על בית משפט השלום כאשר הסכסוך מתנהל בין "בני משפחה" כהגדרתם בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (כולל יורשים, אחים, או בני זוג לשעבר), וכאשר עילת התביעה נובעת ממערכת היחסים המשפחתית. במקרים אלה, בית המשפט לענייני משפחה שואב את סמכותו הייחודית מכוח חוק זה, והוא ידון בתביעת הפירוק גם אם המקרקעין רשומים בטאבו.

​

בית המשפט המחוזי (זכויות חוזיות לא רשומות)

כאשר המקרקעין אינם רשומים בפנקסי המקרקעין (למשל, זכויות הרשומות בלבד ברשות מקרקעי ישראל, בחברה משכנת, או בספרי הסתדרות העובדים הכללית), הדין קובע כי הצדדים אינם בעלי "זכות קניינית" במקרקעין אלא בעלי "זכות אובליגטורית" (חוזית). במצב זה, פירוק השיתוף אינו מתבצע מכוח חוק המקרקעין אלא מכוח סעיף 10 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971. כפועל יוצא, הסמכות העניינית נקבעת לפי שווי הזכות הכספית: אם שווי הנכס כולו אינו עולה על 2.5 מיליון שקלים, הסמכות תהיה של בית משפט השלום; אם השווי עולה על 2.5 מיליון שקלים, הסמכות השיורית מוקנית לבית המשפט המחוזי.

​

בית הדין הדתי (רבני / שרעי)

ביחס לבתי הדין הדתיים, סעיף 155 לחוק הירושה קובע כי בית הדין מוסמך לדון בחלוקת נכסי עזבון הכוללים מקרקעין אך ורק אם התקבלה הסכמה בכתב של כל היורשים והצדדים הנוגעים בדבר. בהיעדר הסכמה מלאה של כל היורשים, מוקנית הסמכות לערכאות האזרחיות בלבד.

​

היררכיית דרכי הפירוק והסדר סטטוטורי

בית המשפט הדן בתביעת פירוק שיתוף כבול להיררכיה קשיחה של דרכי פירוק, המעוגנת בסעיפים 38–40 לחוק המקרקעין. סדר קדימויות זה נועד להגן על הבעלות הפיזית בנכס ולהבטיח כי מכירה פומבית תהיה המוצא האחרון בלבד.

​

• שלב ראשון – הסכם בין השותפים (סעיף 38): העדיפות הראשונה ניתנת להסכמת הצדדים. ככל שהשותפים הגיעו להסכמה על אופן חלוקת הנכס, בית המשפט יאשר ויאכוף את ההסכם, ובלבד שחלוקה פיזית תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ואושרה ע"י רשויות התכנון.

 

• שלב שני – חלוקה בעין (סעיף 39): חלוקה בעין היא "דרך המלך" בפירוק שיתוף (ע"א 319/13 חווארי נ' חווארי). משמעה פיצול פיזי של החלקה לחלקות עצמאיות קטנות יותר, שיירשמו על שם כל שותף בנפרד. חלוקה בעין מותנית בקיומו של תשריט חלוקה מאושר ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ככל שאי אפשר לחלק את הקרקע בדיוק לפי אחוזי הבעלות (למשל, שותף של 50% מקבל חלקה ששוויה הכלכלי מעט גבוה יותר), יורה בית המשפט, מכוח סעיף 39(ב), על חיוב השותפים בתשלומי איזון כספיים כדי להביא לשוויון מהותי.

 

• שלב שלישי – רישום כבית משותף (סעיף 42): כאשר הנכס מושא הסכסוך הוא מבנה הראוי להירשם כבית משותף (כגון בניין מגורים או מבנה מסחרי), העדיף המחוקק את רישום הבניין כבית משותף וייחוד דירות או יחידות ספציפיות לכל אחד מהשותפים, על פני מכירת הנכס כולו. לפני מתן צו לפירוק בדרך זו, מחויב בית המשפט לקבל חוות דעת מ"המפקח על רישום המקרקעין" המאשרת כי המבנה אכן מתאים לרישום כבית משותף.

 

• שלב רביעי – מכירה וחלוקת הפדיון (סעיף 40): בית המשפט יורה על מכירת המקרקעין וחלוקת הכספים בין השותפים רק אם הוכח כי חלוקה בעין אינה אפשרית תכנונית, או אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום ל"הפסד ניכר" למי מהשותפים.

 

הגדרת סוגיית ה"הפסד הניכר"

מושג ה"הפסד הניכר" זכה לפרשנות ממוקדת מפי השופט מישאל חשין בע"א 1017/97 רידלביץ נ' יצחקי. בפסק דין זה נקבע כי "הפסד ניכר" פירושו הפסד ישיר הנגרם מעצם פיצול הנכס הפיזי (למשל, חלוקת מגרש לחלקים קטנים מדי שאינם מאפשרים בנייה סבירה). אין לראות באובדן רווח פוטנציאלי עתידי משום הפסד ניכר. אם שותף אחד דורש חלוקה בעין והשותף השני טוען כי מכירת המגרש מקשה אחת ליזם תניב רווח מוגדל – בית המשפט יעדיף את החלוקה בעין ולא ימנע אותה בשל אובדן הרווח היזמי המשוער.

 

אופן המכירה

אופן המכירה מוסדר בסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, הקובע כי המכירה תהיה בדרך של מכירה פומבית כפי שמבוצעת בהוצאה לפועל, מתוך מטרה להשיג את המחיר המרבי בשוק החופשי. עם זאת, רשאי בית המשפט להורות על דרך מכירה אחרת אם מצא שהיא יעילה וצודקת יותר. ברע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 נ' ויסמן, הובהר כי ברירת המחדל היא מכירה פומבית פתוחה לצדדים שלישיים, וכי התמחרות פנימית בין השותפים בלבד (מנגנון BMBY) תיעשה רק בנסיבות מיוחדות או בהסכמת הצדדים.

​

פירוק שיתוף במקרקעין שהתקבלו בירושה ודיני הקדימות

סוגיית פירוק השיתוף במקרקעין בין יורשים היא בעלת מורכבות משפטית ורגשית מיוחדת. נקודת הכובד המשפטית משתנה דרמטית בהתאם לשלב הסטטוטורי שבו מצוי הנכס.

 

פירוק בשלב העיזבון (טרם רישום היורשים בפנקסי המקרקעין)

כל עוד הנכס רשום על שם המנוח והונפק צו ירושה או צו קיום צוואה בלבד, הנכס מנוהל תחת ספקטרום הדינים של סעיף 113 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. סעיף זה קובע מנגנון הגנה קשיח המעניק זכות קדימה פנימית ליורשים. אם הנכס אינו ניתן לחלוקה בעין, הוא יוצע למכירה, אך חובה להציעו קודם לכל ליורשים האחרים. בפועל, מנהל העיזבון או בית המשפט אוספים הצעות מחיר מגורמים חיצוניים, ולאחר שנקבעת ההצעה הגבוהה ביותר בשוק, ניתנת ליורשים ההזדמנות להשוות את ההצעה (לשלם את אותו הסכום) ולרכוש את חלקי יתר היורשים. רק אם אף יורש אינו מעוניין או מסוגל לרכוש את הנכס במחיר זה, הוא יימכר לצד שלישי.

פירוק לאחר רישום היורשים כבעלים בטאבו

ברגע שהיורשים העבירו את הבעלות בנכס על שמם בטאבו (במושע), פוקעת תחולתו של חוק הירושה לגבי הנכס, וחל עליהם חוק המקרקעין. בשלב זה, כל יורש רשאי להגיש תביעת פירוק שיתוף כשותף רגיל, והנכס עשוי להימכר במכירה פומבית לכל המרבה במחיר, ללא זכות קדימה אוטומטית לשאר היורשים (למעט חריגים מפורשים בחוק).

 

דין הקדימות (זכות סירוב ראשונה)

חוק המקרקעין מכיר בשני מצבים מרכזיים של דין קדימות סטטוטורי:
 

• בין יורשים במשק חקלאי (סעיף 100 לחוק המקרקעין): מקרקעין שהם משק חקלאי ועברו בירושה לפרטים אחדים, אינו רשאי יורש להעביר את חלקו בהם לצד שלישי בתמורה, בשלוש השנים הראשונות לאחר רישום היורשים, מבלי להציעו תחילה ליורשים האחרים.

 

• בין בני זוג (סעיף 101 לחוק המקרקעין): מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי, בית עסק המנוהל בידיהם במשותף, או דירת מגורים – בן זוג אינו רשאי להעביר את חלקו לצד שלישי בתמורה מבלי להציעו תחילה לבן זוגו.

 

בע"א 513/82 רייזמן נ' ברש, קבע בית המשפט העליון הלכה דרמטית לפיה זכות הקדימה של בן זוג לפי סעיף 101 עומדת לטובת בן הזוג הנותר בחיים גם אל מול היורשים האחרים של בן הזוג שנפטר, כך שבן הזוג החי זכאי לרכוש את חצי הדירה של המנוח בטרם תופץ לכל המרבה במחיר.

 

תפקידו, סמכויותיו ומעמדו המשפטי של כונס הנכסים

כאשר בית המשפט מורה על פירוק שיתוף בדרך של מכירה ואינו מוצא נתיב מוסכם בין הצדדים, הוא ממנה כונס נכסים (לרוב עורך דין מטעם מי מהצדדים או גורם נייטרלי) לצורך ניהול וביצוע המכירה.

 

מעמדו המשפטי של כונס הנכסים שונה מזה של מייצג רגיל. ברגע מינויו, הופך הכונס ל"קצין בית המשפט" (Officer of the Court). חובת הנאמנות והדיווח הראשונית שלו מוקנית באופן בלעדי לבית המשפט, והוא מנותק מחובת נאמנות בלעדית לצד שביקש את מינויו.

 

סמכויות ותהליך עבודתו של הכונס כוללים:

• תפיסת חזקה משפטית בנכס וקבלת צו המאפשר לו לפעול בשם הבעלים.

• מינוי שמאי מקרקעין מוסמך לקביעת שווי השוק של הנכס (במכירה מדעת ובמכירה מאולצת).

• פרסום הזמנה להציע הצעות בעיתונות היומית ובאתרים מורשים.

• קבלת הצעות מחיר בליווי ערבויות בנקאיות (בשיעור של 10% בדרך כלל).

• ניהול הליך התמחרות רשמי ופרוטוקולי בין המציעים שהגישו הצעות תקינות.

• הגשת בקשה מנומקת לאישור הסכם המכר לבית המשפט.

 

חובות ומיסים בנכס שנמכר על ידי הכונס

משאושר ההסכם ע"י בית המשפט, חלה על המכירה הוראת סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (תקנת השוק במכר על ידי רשות). מכוח סעיף זה, הנכס עובר לקונה כשהוא נקי מכל חוב, עיקול, משכנתא או שעבוד שרבצו על הבעלים הקודמים, והזכויות הרישומיות מועברות לקונה באופן סטרילי. הכונס מטפל בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין (תשלום מס שבח ומס רכישה מתוך קופת הכינוס), סילוק חובות לרשויות המקומיות (אישור לטאבו), וחלוקת פדיון הנטו בין השותפים/היורשים לפי חלקם היחסי בבעלות.

​

סוגיות מורכבות: מהפך הלכת כובשי, ביטול הדיירות המוגנת ותום לב

אחת הסוגיות הסוערות ביותר בדיני פירוק שיתוף במקרקעין נוגעת למתח בין זכויות נושים/כונסי נכסים לבין זכות המגורים של בן זוג "תמים" המתגורר בנכס.

​

בפסק הדין המפורסם ברע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, עסק בית המשפט העליון במקרה שבו כונס נכסים נכנס בנעליו של חייב וביקש לפרק שיתוף בדירת מגורים המוחזקת בחלקים שווים עם בת זוגו שאינה חייבת דבר. בית המשפט העליון (בדעת רוב) קבע אבחנה בין פירוק פנימי (בין בני זוג) לפירוק חיצוני (הנכפה ע"י כונס/נושה). נקבע כי כאשר כונס נכסים כופה פירוק שיתוף, יחול סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, ובת הזוג התמימה תהפוך ל"דיירת מוגנת". כתוצאה מכך, הדירה נמכרה כ"תפוסה" בשווי זעום (כ-30%-40% משוויה בשוק), מה שמנע בפועל מנושים להיפרע מדירות מגורים.

 

הלכת כובשי ספגה ביקורת קשה מצד מערכת המשפט והבנקאות, והביאה לשינוי חקיקתי דרמטי. החוק החדש – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (סעיף 229) – קבע תיקון מפורש המבטל את תחולת הלכת כובשי. הסעיף קובע באופן שאינו משתמע לשני פנים: "הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר לא יחולו לעניין דירת המגורים של היחיד". תיקון מקביל בוצע בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

המצב המשפטי כיום

כיום, הלכת כובשי מבוטלת למעשה לגבי כל הליכי פשיטת הרגל וההוצאה לפועל החדשים. כונס נכסים הדורש פירוק שיתוף בדירת מגורים יביא למכירת הדירה כפנויה במחיר שוק מלא. הגנת הדיירות המוגנת הוחלפה במנגנון "סידור חלוף" – תשלום כספי מתוך קופת הפירוק המממן עבור בן הזוג והמשפחה שכר דירה חלופי לתקופה קצובה (ככלל, ברירת המחדל בחוק היא מימון דמי שכירות לתקופה של עד 4 שנים).

 

תום הלב בתביעה לפירוק שיתוף

סוגיה מורכבת נוספת היא החלת דוקטרינת תום הלב על תביעות לפירוק שיתוף. אף שזכות השותף לפרק שיתוף מוגדרת כזכות כמעט מוחלטת בסעיף 37 לחוק המקרקעין, החילה הפסיקה (למשל ברע"א 1492/14 ויסמן) את סעיף 39 לחוק החוזים וסעיף 14 לחוק המקרקעין ("איסור שימוש לרעה בזכות"). עם זאת, הנטל המושת על הצד הטוען לחוסר תום לב מצידו של התובע פירוק הוא כבד מנשוא. בית המשפט ימנע פירוק שיתוף מטעמי חוסר תום לב רק במקרים קיצוניים ונדירים שבהם הוכח כי התביעה הוגשה אך ורק לשם התנכלות, סחיטה או נקמנות טהורה, ללא כל תכלית כלכלית או קניינית לגיטימית.

 

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)

​

שאלה: לקוח ירש יחד עם שלושת אחיו דירת מגורים. שלושת האחים מעוניינים להשכיר את הדירה ולהמתין לעליית מחירים, בעוד הלקוח זקוק לכסף מיד. האם האחים יכולים למנוע ממנו את פירוק השיתוף?

 

תשובה: לא. משהועברו הזכויות על שם היורשים בטאבו, חל חוק המקרקעין. סעיף 37(א) מעניק ללקוח זכות לממש את חלקו בדרך של פירוק שיתוף בכל עת. מאחר ודירת מגורים אינה ניתנת לחלוקה בעין, יורה בית המשפט על מכירתה. לאחים עומדת הזכות לרכוש את חלקו של הלקוח בהתאם לשוויו השמאי, אך הם אינם יכולים לכפות עליו להישאר שותף בנכס משיקולים כלכליים שלהם.

 

שאלה: כיצד מבוצע פירוק שיתוף כאשר המקרקעין אינם רשומים בטאבו אלא רשומים ברשות מקרקעי ישראל (זכויות חוזיות בלבד) בשווי של 5 מיליון שקלים?

 

תשובה: מכיוון שהזכויות הן חוזיות ולא קנייניות רשומות, פירוק השיתוף יבוצע מכוח סעיף 10 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971. הסמכות העניינית מוקנית לבית המשפט המחוזי (מאחר ושורת השווי עולה על 2.5 מיליון שקלים). לבית המשפט בתביעת מיטלטלין יש גמישות רחבה הרבה יותר מאשר בחוק המקרקעין, והוא אינו כבול להיררכיה הנוקשה של סעיפים 39–40, אלא רשאי להורות על הדרך הצודקת והיעילה ביותר לפיקוח ומכירת הזכויות.

 

שאלה: יורשים חתמו ביניהם על "הסכם שיתוף" שבו התחייבו שלא לפרק את השיתוף בנכס המשפחתי במשך 15 שנים. כעת, כעבור 4 שנים, אחד היורשים נקלע לקשיים ומבקש לבטל את ההסכם ולפרק את השיתוף. מה מצבו המשפטי?

 

תשובה: היורש זכאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף. סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין קובע במפורש כי תניה בהסכם שיתוף השוללת או מגבילה את הזכות לפירוק לתקופה העולה על שלוש שנים – מאבדת את תוקפה הכובל בחלוף 3 שנים. ככל שעברו 4 שנים מיום חתימת ההסכם, מוסמך בית המשפט להורות על פירוק השיתוף אם מצא כי הדבר צודק בנסיבות העניין.

 

שאלה: כיצד מחושבים חיובי המס בעת פירוק שיתוף במקרקעין באמצעות כונס נכסים?

 

תשובה: מכירת נכס באמצעות כונס נכסים נחשבת כאירוע מס לכל דבר ועניין. כונס הנכסים מנכה מקופת הכינוס את מס השבח החל על המוכרים (בהתאם לחישוב ליניארי מוטב או פטורים אישיים העומדים לרשות כל יורש/שותף), וכן מסדיר את תשלומי היטל ההשבחה מול הוועדה המקומית. הקונה המופנה משלם מס רכישה כחוק. היתרה נטו מחולקת בין הבעלים לפי חלקם היחסי.

 

לסיכום - 

הליך פירוק השיתוף במקרקעין במשפט הישראלי מעוצב כתהליך קנייני וכלכלי שמטרתו לשחרר קרקעות מקיפאון, לחסל שותפויות שנכפו, ולהשיב את יכולת הניצול היעיל לבעלי הזכויות. הדין הישראלי יצר מערכת מאוזנת ומדורגת: מחד, ניתנת עדיפות מוחלטת להסכמות אוטונומיות בין הצדדים ולחלוקה פיזית בעין (או רישום בית משותף) המשמרת את אחיזת הבעלים בקרקע; ומאידך, כאשר חלוקה כזו אינה אפשרית תכנונית או גורמת להפסד ניכר, מופעל מנגנון כפוי של מכירה פומבית וחלוקת התמורה.

 

כאשר מדובר בנכסים שהתקבלו בירושה, הדין מבחין בין התקופה שבה העיזבון טרם נרשם (שאז עומדת ליורשים זכות קדימה סטטוטורית לפי סעיף 113 לחוק הירושה) לבין השלב שאחר הרישום בטאבו (שאז הופכים היורשים לשותפים רגילים במושע). השינויים החקיקתיים האחרונים, ובפרט ביטול הלכת כובשי במסגרת חוק חדלות פירעון, חתמו את הגלגול המודרני של התחום: בית המשפט מעדיף כיום מכירת נכסים במחיר שוק פנוי כדי להבטיח את פירעון החובות וחלוקה צודקת, תוך החלפת ההגנות המיושנות של חוק הגנת הדייר במנגנונים מודרניים של סידור חלוף כספי. עבור עורך הדין העוסק בתחום, שליטה בהיררכיה הנורמטיבית, במפת הסמכויות ובפסיקה העדכנית היא תנאי הכרחי לניהול טקטי נכון של תביעות פירוק שיתוף.

​

נכתב ע"י עו"ד ונוטריון מני קורן העוסק בדיני מקרקעין ובמיסוי מקרקעין,
כל הזכויות שמורות. לייעוץ מקצועי צור קשר במייל או בטל' 077-5545840.

 

​

​

למשרד עורכי דין – מני קורן ושות' נסיון רב בטיפול במגוון עסקאות במקרקעין: טיפול בעסקאות מכר דירות ובתים, מגרשים ועסקים, עסקאות שכירות וחכירה לדורות, עסקות השקעה בנדל"ן, קומבינציה, תמ"א 38, פינוי בינוי והתחדשות עירונית, טיפול במשכנתאות וברישומים שונים תוך דגש רב על חסכון במיסוי בגין העסקאות תוך תכנון מס מומלץ וכן על מהירות הטיפול לשביעות רצון הלקוח.

אנו, במשרד עו"ד מני קורן, משרד המתמחה במקרקעין, מייצגים בעלי דירות בעשרות מתחמי פינוי בינוי. נשמח לסייע לכם וללוותכם – אנו בטוחים כי לקוח מרוצה הוא הרווח שלנו! נשמח לראותכם בין לקוחותינו המרוצים.

​

לייעוץ ללא התחייבות אנא צרו קשר בתחתית העמוד או בטלפון 077-5545840